תושב ישראל מגיל 18 ועד לגיל הפנסיה אשר מוגדר כנכה על פי המוסד לביטוח לאומי.

אדם שהוא בעל נכות רפואית העומדת על 60% או 40%. באשר לעקרת בית היא תהיה מוגדרת בעלת נכות רפואית רק במידה ויש לה 50% נכות רפואית.
 
בעלי אחוזי נכות רפואית אלו שאיבדו לפחות 50% מכושרם להשתכר ולתפקד במשק הבית.

על מנת לקבוע את דרגת הנכות, על התובע לעמוד בפני שתי ועדות
ועדה רפואית אשר קובעת את אחוז הנכות של התובע ע"פ רשימת המבחנים שבתקנות הביטוח לאומי ובפני עובדת שיקום במוסד לביטוח לאומי אשר תבחן את אי יכולתו של התובע להשתלב במעגל העבודה כתוצאה מהמחלות/ פגיעות מהן סובל.
 
המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת נכות כללית רק כעבור 90 ימים מהמועד בו החל אובדן הכושר להשתכר מעבודה או אובדן הכושר לתפקד במשק בית.
חשוב לדעת כי במידה ונקבע לתובע נכות רפואית בגובה של 60% לפחות, אשר בגינה זכאי הוא לקצבה וזאת בתנאי שעמד בכל הקריטריונים, המוסד לביטוח לאומי יבדוק באם הוא זכאי לקבל תוספת לקצבה הבסיסית בגין "שירותים מיוחדים" , תוספת זו ניתנת בגין עזרה סיעודית במקרים מיוחדים בהם התובעים זקוקים לעזרה בפעולות היומיומיות כגון: ניידות, הלבשה, אכילה, רחצה ועוד'.
 
על קביעת הועדה הרפואית, זכאי התובע להגיש ערר. כמובן שיש לנמק את הסיבה לערר. בעניין קביעת דרגת אי כושר להשתכר, תובע שלא קיבל דרגת אי כושר או שקיבל דרגת אי כושר אשר קטנה מ-50% או שאינה עולה על 74%, יוכל להגיש ערר לעניין אי כושר בלבד..
בנוסף,  במקרים מסוימים כאשר מדובר בשאלה/ טענה משפטית על קביעת ועדת הערר הרפואית רשאי התובע להגיש ערעור אשר יידון בבית הדין האזורי לעבודה.